עצמאים וחיסכון פנסיוני: הטעויות בהפקדות שעולות ביוקר בגיל הפרישה
עצמאים רבים מפקידים לפנסיה רק את המינימום, בזמן הלא נכון ובמסלול הלא מתאים. כך מזהים את הטעויות הנפוצות ומתקנים אותן בזמן.
מי שעובד כעצמאי יודע שאף אחד לא ידאג לו לפנסיה. אין מעסיק שמפריש אוטומטית מדי חודש, אין מחלקת שכר שמזכירה, וההחלטות כולן נופלות על כתפי בעל העסק עצמו. החוק אמנם מחייב עצמאים להפקיד לקרן פנסיה מאז 2017, אבל בפועל רבים מסתפקים בהפקדה המינימלית, מפקידים באופן לא סדיר או בוחרים מוצר שלא מתאים להם. התוצאה מתגלה רק עשרות שנים מאוחר יותר, כשהקצבה החודשית מתבררת כנמוכה בהרבה ממה שציפו.
החדשות הטובות הן שרוב הטעויות האלה ניתנות לתיקון, וחלקן אפילו מחזירות כסף כבר עכשיו דרך הטבות המס. ריכזנו את הטעויות הנפוצות ביותר של עצמאים בתחום החיסכון הפנסיוני ואת הדרכים להימנע מהן.
טעות ראשונה: להסתפק בהפקדת החובה
חובת ההפקדה לעצמאים מחושבת כאחוז מסוים מההכנסה, בשני מדרגים: שיעור נמוך על החלק של ההכנסה עד מחצית השכר הממוצע במשק, ושיעור גבוה יותר על החלק שמעליו ועד השכר הממוצע. מי שמפקיד רק את המינימום הזה יגיע לפרישה עם חיסכון שבדרך כלל רחוק ממה שנדרש כדי לשמור על רמת החיים.
לשם השוואה, שכיר מקבל הפרשות של מעסיק ועובד יחד, ולעיתים גם פיצויים. עצמאי שרוצה להגיע לקצבה דומה צריך להפקיד מכיסו סכום משמעותי יותר. כדאי לבנות יעד פנסיוני ריאלי ולחשב לאחור כמה צריך להפקיד כל חודש, במקום להסתפק בדרישה הבסיסית של החוק.
טעות שנייה: הפקדה חד־פעמית בסוף השנה
עצמאים רבים נזכרים בפנסיה רק בדצמבר, כשרואה החשבון מזכיר שאפשר לנצל את הטבת המס. הפקדה מרוכזת בסוף שנה אינה פסולה, אבל יש לה מחיר. הכסף לא נחשף לשוק לאורך השנה, ובנוסף נוצר פיתוי לדחות או לוותר בשנים שבהן התזרים לחוץ.
הדרך הבריאה יותר היא הוראת קבע חודשית קבועה, ובסוף השנה להשלים פער אם ההכנסה הייתה גבוהה מהצפוי. כך החיסכון הופך להרגל ולא לאירוע שנתי, וגם נהנים מפיזור בזמן הכניסה לשוק, מה שמקטין את הסיכון לכניסה בנקודה לא נוחה.
טעות שלישית: לא להכיר את הטבות המס
הפקדה לפנסיה של עצמאי מזכה בשילוב של ניכוי מההכנסה החייבת וזיכוי ממס, עד תקרות שנקבעות מדי שנה. המשמעות היא שחלק מכל שקל שמופקד חוזר בפועל דרך הקטנת המס. עצמאים שלא מנצלים את התקרה משאירים כסף על השולחן.
לצד הפנסיה קיימת גם קרן השתלמות לעצמאים, שמאפשרת הפקדה מוכרת עד תקרה ורווחים פטורים ממס רווחי הון בתנאים מסוימים. התכנון הנכון משלב בין שני המוצרים לפי רמת ההכנסה, ורצוי לעשות אותו יחד עם רואה החשבון בתחילת השנה ולא ברגע האחרון.
טעות רביעית: מסלול השקעה שלא מתאים לגיל
כסף פנסיוני הוא כסף לטווח ארוך מאוד, ולכן אצל חוסכים צעירים יחסית נהוג להחזיק שיעור גבוה יותר של מניות. מנגד, עצמאים רבים פתחו קרן לפני שנים, השאירו אותה במסלול ברירת המחדל ולא בדקו מאז אם הוא עדיין מתאים להם.
מסלולים תלויי גיל משנים את רמת הסיכון אוטומטית, וזו אפשרות סבירה לרבים. מי שבוחר מסלול אחר צריך לבדוק אותו לפחות פעם בשנה ולוודא שהוא תואם את טווח הזמן עד הפרישה ואת היכולת לשאת תנודות. בדיקה כזו לוקחת דקות ספורות באזור האישי באתר הקרן.
טעות חמישית: דמי ניהול גבוהים מדי
עצמאים פונים לרוב לקרן באופן פרטני, בלי כוח מיקוח של מעסיק גדול, ולכן משלמים לעיתים דמי ניהול גבוהים מהנדרש. הפרש שנראה קטן, עשיריות האחוז מהצבירה, מצטבר לאורך שלושים שנה לסכום של עשרות אלפי שקלים ואף יותר.
כדאי לבדוק את דמי הניהול מההפקדה ומהצבירה, להשוות להצעות של קרנות אחרות ולבקש הנחה. גם קרנות ברירת המחדל שנבחרו במכרז ממשלתי מציעות לרוב דמי ניהול נמוכים יחסית. מעבר בין קרנות פנסיה אינו פוגע בזכויות הצבורות, אבל לפני מעבר כדאי לבדוק את הכיסויים הביטוחיים.
טעות שישית: לשכוח מהכיסוי הביטוחי
קרן פנסיה מקיפה כוללת גם ביטוח נכות וביטוח שארים, שמשמעותיים במיוחד לעצמאי שאין לו רשת ביטחון של מעסיק. הפקדה לא סדירה או הפסקת הפקדות עלולה לפגוע בכיסוי, ובמקרה של אובדן כושר עבודה דווקא אז מתגלה הפער.
חשוב לוודא שהכיסוי הביטוחי בקרן מותאם להכנסה בפועל, ולבחון מול יועץ פנסיוני מורשה אם נדרש ביטוח משלים. מומלץ להיעזר באיש מקצוע בלתי תלוי שמכיר את מצבו של העסק ואת הצרכים של המשפחה.
טעות שביעית: למשוך את הכסף לפני הזמן
בתקופות של קשיי תזרים, עצמאים רבים שוקלים למשוך כספים מהחיסכון הפנסיוני או מקרן ההשתלמות. משיכה מקרן השתלמות לאחר תקופת הוותק המלאה היא לגיטימית, אבל משיכה מוקדמת של כספי פנסיה כרוכה לרוב במס גבוה ובפגיעה ישירה בקצבה העתידית. גם משיכה מקרן ההשתלמות לפני הזמן עלולה לחייב במס על ההפקדות ועל הרווחים.
לפני שנוגעים בכסף הפנסיוני כדאי לבחון חלופות כמו הלוואה כנגד הצבירה, שלעיתים מוצעת בתנאים סבירים, או מסגרת אשראי עסקית. הכסף הפנסיוני נועד לעשרות השנים שאחרי העבודה, וכל שקל שנמשך היום מצמצם את הצבירה שהייתה צומחת עד הפרישה בזכות הריבית דריבית.
איך עושים בדיקה שנתית מסודרת
פעם בשנה, כשמגיע הדוח השנתי, כדאי לעבור על כמה נקודות קבועות: גובה ההפקדות בפועל לעומת היעד, התשואה של המסלול בהשוואה למסלולים דומים בקרנות אחרות, דמי הניהול, הכיסוי הביטוחי ופרטי המוטבים. אפשר להיעזר גם במסלקה הפנסיונית כדי לקבל תמונה מרוכזת של כל המוצרים.
בדיקה כזו מאפשרת לזהות קופות ישנות ששכחתם מהן, חשבונות לא פעילים שגובים דמי ניהול, וכפל ביטוחי. עצמאים שעברו בעבר תקופות כשכירים מגלים לא פעם שיש להם כמה קופות קטנות, שאיחודן יכול לחסוך דמי ניהול ולפשט את הניהול.
בשורה התחתונה
החיסכון הפנסיוני של עצמאי הוא אחד הנכסים החשובים שיהיו לו, והוא נבנה מהחלטות קטנות שמתקבלות לאורך שנים. הפקדה חודשית קבועה, ניצול מלא של הטבות המס, מסלול השקעה מתאים ודמי ניהול נמוכים יכולים להפוך קצבה דלה לקצבה שמאפשרת פרישה בכבוד. כדאי לפנות שעה אחת בשנה כדי לבדוק את הדוח השנתי ולהתייעץ עם בעל רישיון, ההשקעה הזו מחזירה את עצמה פעמים רבות.