משיכת כספים מתיק ההשקעות בפרישה: איך בונים אסטרטגיה שתחזיק לאורך כל השנים
אחרי עשרות שנים של חיסכון מגיע השלב ההפוך: למשוך כסף בלי שייגמר מוקדם מדי. כך מתכננים קצב משיכה, סדר מימוש ומבנה תיק שמתאים לגיל הפרישה.
במשך רוב חיי העבודה, השאלה המרכזית של החוסך היא כמה להפקיד ובאיזה מסלול. ביום הפרישה השאלה מתהפכת: כמה אפשר למשוך כל חודש, מאיזה מקור, ואיך לעשות זאת כך שהכסף יספיק גם בגיל תשעים. השלב הזה, שמכונה לעיתים שלב הפריסה, מורכב לא פחות משלב הצבירה, ובמובנים מסוימים אף יותר. טעות בשנים הראשונות של הפרישה עלולה להשפיע על רמת החיים לאורך עשרות שנים. בכתבה הזו נעבור על העקרונות המרכזיים לבניית אסטרטגיית משיכה מתיק ההשקעות, לצד הקצבה מקרן הפנסיה וקצבת הזקנה.
להתחיל מהתמונה המלאה של ההכנסות
לפני שמחליטים כמה למשוך מתיק ההשקעות, צריך לדעת כמה הכנסה קבועה כבר קיימת. אצל רוב הפורשים בישראל יש קצבה חודשית מקרן הפנסיה, קצבת זקנה מהביטוח הלאומי, ולעיתים גם קצבה מביטוח מנהלים ישן או מפנסיה תקציבית. ההכנסות האלה יציבות יחסית, ומשמשות בסיס לכיסוי ההוצאות השוטפות.
השלב הבא הוא לבנות תקציב ריאלי לפרישה. כמה עולה מחיית החודש, אילו הוצאות גדולות צפויות בשנים הקרובות, כמו החלפת רכב, שיפוץ או עזרה לילדים, ומה הצפי להוצאות רפואיות. הפער בין ההוצאות לבין ההכנסות הקבועות הוא הסכום שצריך לממן מתיק ההשקעות ומהחסכונות הנזילים.
קצב משיכה: כמה אפשר למשוך בלי לכלות את הקרן
בעולם מקובל לדבר על "כלל ארבעת האחוזים": משיכה של כארבעה אחוזים מערך התיק בשנה הראשונה, והתאמה לאינפלציה בשנים הבאות, אמורה לאפשר לתיק מאוזן להחזיק מעמד כשלושים שנה ברוב התרחישים ההיסטוריים. חשוב להבין שזה כלל אצבע שנבנה על נתוני העבר ובעיקר על השוק האמריקאי, ולא הבטחה.
פורשים רבים מעדיפים גישה גמישה: מושכים מעט יותר בשנים שבהן השוק עלה, ומצמצמים מעט בשנים של ירידות. הגמישות הזו משפרת מאוד את הסיכוי שהכסף יספיק, משום שהיא מונעת מכירה של נכסים בהיקף גדול דווקא כשהמחירים נמוכים.
סיכון סדר התשואות: האויב השקט של הפורש
אחד המושגים החשובים בתכנון פרישה הוא סיכון סדר התשואות. שני פורשים יכולים לקבל בדיוק אותה תשואה ממוצעת לאורך עשרים שנה, ובכל זאת לסיים במצב שונה לגמרי, רק בגלל הסדר שבו הגיעו השנים הטובות והרעות. מי שפוגש ירידה חדה בשנים הראשונות של הפרישה, כשהוא כבר מושך כסף, נאלץ למכור יחידות במחיר נמוך, והתיק מתקשה להתאושש גם כשהשוק חוזר לעלות.
לכן החמש עד עשר השנים הראשונות של הפרישה נחשבות קריטיות. רוב המתכננים ממליצים להגן עליהן באמצעות כרית נזילה שתאפשר לא למכור מניות בתקופת ירידות.
שיטת הדליים: חלוקת הכסף לפי טווח זמן
דרך פופולרית להתמודד עם סיכון סדר התשואות היא חלוקת הכסף לכמה "דליים":
- דלי קצר: מזומן, פיקדונות וקרן כספית, שמכסים את הפער בין ההכנסות להוצאות לשנה עד שלוש שנים.
- דלי בינוני: אג״ח ממשלתיות וקונצרניות באיכות גבוהה, לטווח של כשלוש עד עשר שנים.
- דלי ארוך: מניות וקרנות מחקות על מדדים רחבים, שאמורות לצמוח ולשמור על כוח הקנייה לאורך עשרות שנים.
בכל שנה, או כשהשוק עולה יפה, ממלאים מחדש את הדלי הקצר ממימוש רווחים בדליים האחרים. בשנים של ירידות, מושכים מהדלי הקצר ונותנים לדלי הארוך זמן להתאושש. השיטה פשוטה להבנה, ובעיקר עוזרת לפורשים להישאר רגועים.
סדר המימוש וההיבט המיסויי
לא כל שקל שווה אותו דבר אחרי מס. משיכה מתיק השקעות רגיל מחייבת מס רווחי הון על הרווח הריאלי, ואילו משיכה מקרן השתלמות נזילה עשויה להיות פטורה. קופת גמל להשקעה מאפשרת בגיל הפרישה להפוך את הכסף לקצבה פטורה ממס בתנאים מסוימים, או למשוך הון בתשלום מס רווחי הון. גם קצבת הפנסיה עצמה נהנית מפטור חלקי ממס בגיל הפרישה, בהתאם לתיקון המכונה תיקון 190 וכללי הקיבוע.
בגלל המורכבות, תכנון סדר המשיכות יכול לחסוך סכומים משמעותיים. רק דוגמה אחת: מימוש של ניירות ערך שנמצאים בהפסד יכול לקזז רווחים במקומות אחרים בתיק. כדאי מאוד להיעזר ביועץ פרישה או ברואה חשבון שמכיר את הכללים לפני שמתחילים למשוך.
כמה מניות צריך פורש להחזיק
פורשים רבים חושבים שבגיל הפרישה צריך לצאת כמעט לגמרי ממניות. אבל תוחלת החיים בישראל גבוהה, ופורש בגיל שישים ושבע עשוי לחיות עוד עשרים וחמש שנים ויותר. לאורך תקופה כזו, האינפלציה שוחקת את כוח הקנייה של כסף שמושקע רק באפיקים סולידיים. לכן מקובל להשאיר רכיב מנייתי מסוים גם בפרישה, בהתאם למצב הכלכלי ולסובלנות לסיכון.
היקף הרכיב הזה תלוי מאוד בהכנסות הקבועות. פורש שהקצבאות שלו מכסות את רוב ההוצאות יכול להרשות לעצמו יותר מניות בתיק, משום שהוא לא תלוי בו למחיה השוטפת. פורש שנשען כמעט כולו על התיק צריך להיות זהיר יותר.
לבחון מחדש כל שנה
אסטרטגיית משיכה איננה מסמך שכותבים פעם אחת ושוכחים. מצב הבריאות משתנה, ההוצאות משתנות, השווקים משתנים, ולעיתים גם החקיקה. כדאי לקבוע פגישה שנתית, עם עצמכם או עם יועץ, שבה בודקים את קצב המשיכה, את חלוקת הדליים, את חלוקת הנכסים ואת התחזית לשנים הבאות. כדאי גם לוודא שהמידע על כל החשבונות מרוכז במקום אחד, ושבני המשפחה יודעים היכן למצוא אותו.
לסיכום, משיכה מתיק ההשקעות בפרישה דורשת תכנון לא פחות מאשר החיסכון עצמו. מתחילים מהתמונה המלאה של ההכנסות וההוצאות, קובעים קצב משיכה סביר וגמיש, מגינים על השנים הראשונות באמצעות כרית נזילה, מתכננים את סדר המימוש בחוכמה מיסויית ומשאירים מקום לצמיחה. כך אפשר ליהנות מהפרישה בלי לחשוש שהכסף ייגמר לפני הזמן.